יומן יקר,
אנחנו צריכים לדבר.
כשהתחלנו, היית החלום שלי.
כל משבצת שהתמלאה אצלך הרגישה כמו ניצחון קטן.
אבל איפשהו בדרך הפסקת להיות היומן שלי,
והתחלתי להיות העובד שלך.
אתה מחליט מתי אני קם.
אתה מחליט אם אני לוקח חופש
(ואתה כמעט אף פעם לא מסכים).
ואתה מחליט כמה אני מרוויח: בדיוק כמה שעות שיש לי.
לא שקל אחד יותר.
ניסיתי להעלות מחירים.
ניסיתי להוסיף עוד ערב.
ניסיתי אפילו להקליט קורס דיגיטלי
(4 מכירות: אמא, חברה טובה ושתי לקוחות קיימות).
אז אני אגיד את זה פשוט:
זה לא אתה. זה המודל.
אני עובר לעסק שמוכר את הידע שלי, לא את השעות שלי.
תודה על הכל. את הזמן שלי אני לוקח איתי.
